במחקר שנערך על ידי אילנה ברי, במסגרת עבודת תיזה לתואר שני באוניברסיטת בר אילן בהנחיית פרופ' דוד פסיג ובייעוץ מדעי של ד"ר אסנת רובין, בדקנו האם אימון נוירופידבק יכול להגביר אופטימיות ויכולת נתפסת של האדם להתמודד עם אירועים מלחיצים. אנשים עם רמות גבוהות של אופטימיות מדווחים על רמות נמוכות של מתח פסיכולוגי, ויכולת להתמודד טוב יותר עם גורמי לחץ ומשברים. הפסימיסט נוטה להיות חסר ביטחון עצמי בשל בחינה ביקורתית שלילית של אתגרי החיים.

מחקרים קודמים בתחום מצביעים על מיקום אזורים במוח האחראים על אופטימיות, ועל הצלחה של אימון אזורי המוח להגברת רמות של אופטימיות. במחקר הנוכחי מדדנו אופטימיות-פסימיות, לפני ואחרי סדרת אימוני הנוירופידבק, בעזרת מבחן אוריינטציה בחיים (LOT) (Scheier & Carver, 1985), הכולל פריטים כגון, "אני תמיד רואה את הצד הטוב של הדברים"; "אני בקושי מצפה שדברים יסתדרו לטובתי". בנוסף, מדדנו שביעות רצון סובייקטיבית מהחיים, בעזרת השאלון של לארסן (Larsen et al., 1985), ובו נשאלו המשתתפים באיזו מידה הם מסכימים עם היגדים כגון, "אני מרוצה מהחיים שלי"; "אם הייתי יכול לחיות את החיים שלי, לא הייתי משנה כמעט כלום". מחקרים בתחום מצאו כי שביעות רצון מהחיים עומדת בקורלציה עם נפח החומר האפור האזורי בקליפת המוח. נוסף על כך, מחקרים הראו שיפורים סטטיסטיים בשביעות רצון מהחיים, בעקבות אימון נוירופידבק (Hershaw et al., 2020; Reddy et al., 2014). מדידה נוספת שנערכה במחקר הנוכחי היא היכולת להתמודד עם מצבי לחץ באמצעות שאלון ה-Connor Davidson Resilience Scale (CD-RISC).

הליך הניסוי: מחצית מהמשתתפים במחקר עברו סדרה של 12 אימוני נוירופידבק, ומחצית לא קיבלו טיפול, לשם השוואה בין הקבוצות. ממצאים: נמצאו הבדלים מובהקים בין הקבוצות והשפעה מובהקת לטיפולי הנוירופידבק, שהצביעה על עלייה ברמות האופטימיות והיכולת להתמודד עם מצבי לחץ, של המשתתפים בקבוצת הניסוי שעברו אימוני נוירופידבק.